הסכם לפיו על המבטח לשלם לאחר פיצויים במקרה של נזק, תמורת תשלום מתאים. העיקרון הוא הפקדת כספים אצל המבטח, עד שיהיה צורך בהם לתשלום נזק, אובדן חיים או אובדן רכוש. הביטוח יוצר עתודות כספיות, שיממנו תשלום נזקים לנפגעים. ביטוח הוא אמצעי חוקי וכלכלי המיועד לחלק בין הרבים את הנזקים העלולים ליפול למעמסה על היחיד. מבחינה כלכלית מטרת הביטוח היא לספק הגנה מפני היבטים כספיים של אי ודאות סיכון. ביטוח מאפשר לנהל סיכונים באמצעות גידור. כאשר מתקיים סיכון טהור, כלומר סיכוי שייגרם נזק הכרוך בהפסד כספי, הצד המבטח לוקח את הסיכון על עצמו. אם קרה נזק, הביטוח יביא את המבוטח למצב הקרוב ביותר לזה שהתקיים ערב קרות מקרה הביטוח.
ההיבט החוקי מסדיר את הדרך שהביטוח נעשה בה. ביטוח יכול להתקיים מכוח חוק או מכוח חוזה. לפי ההסכם המבטח מתחייב לשלם תגמולי ביטוח למוטב בקרות מקרה הביטוח. בהתאם להסכם המבוטח משלם למבטח פרמיה (דמי ביטוח) במועדים שסוכמו ביניהם, בתשלום אחד או בכמה תשלומים חודשיים, או בתשלומים חודשיים או שנתיים קבועים.
גובה דמי הביטוח נקבע בהסכמה בין המבטח ובין המבוטח. המבטח נעזר באקטואריה לצורך חישוב הפרמיה הדרושה בעבור הביטוח, לפי סטטיסטיקה של האירועים שהביטוח נרכש כדי לכסותם, מתוך התחשבות במצב הספציפי של המבוטח. לא פעם הפרמיה נקבעת בביטוח כללי גם לפי שיקול מסחרי של המבטח.
