פורסם בירחון ביטוח ופיננסים נובמבר 2013 גליון 132
מאת עו"ד ג'ון גבע יועץ משפטי ומר גדעון ארמן, יועץ ביטוח אלמנטארי

בענף ביטוחי הרכב הנגררים מבוטחים בביטוח נפרד הן בביטוח חובה והן בביטוחי רכוש מקיף (קסקו). עיקר הנזקים בהם מעורבים נגררים, נגרמים בעת שהנגרר נגרר על ידי רכב ומדובר בעיקר באירועים בהם נגרם נזק לצד שלישי עקב התנגשות עם הנגרר. כאשר זה קורה נשאלת השאלה, על איזו פוליסה יש להטיל את הנזק? על זו של הגורר או על זו של הנגרר או על שתיהן?

שאלה זו  נדונה רבות בפסיקה, כאשר מדובר בביטוח משותף ל "רכב הפוגע" בעת התאונה, שהיה משותף לגורר ולנגרר. בפסיקה טרם גובשה הלכה מנחה של ביהמ"ש העליון בסוגיה וניתן לראות כי אין תמימות דעים בין הפוסקים השונים.

גישה אחת בפסיקה קובעת, שמכיוון שמדובר בתביעה נזיקית יש לייחס את האשם לגורם המעוול, אשר הינו נהג הרכב הגורר, ולכן אין זה משנה מי הרכב הפוגע, הגורר או הנגרר ועל מבטח הרכב הגורר לשאת במלוא הנזק (תא (ת"א) 21367/05 אלטורי איבראים חסין נ' אלגואברה עטא). הדוגלים בגישה זו מזכירים את עמדת בית המשפט העליון לעניין האבחנה בין גורר "רכב מנועי" לבין נגרר פסיבי, כפי שהובעה במספר פסקי דין שעסקו באחריות לנזקי גוף במסגרת תאונת דרכים.

גישה אחרת בפסיקה דוגלת בכך, שמרגע שחובר הנגרר לגורר, יש לראות את הרכב הפוגע ככלי משולב, הדורש מיומנות נהיגה מיוחדת מהנהג. לפי גישה זאת יש לראות הנהג שנהג בגורר בעת התאונה כמי שחובש לראשו שני כובעים נורמטיביים – נהג הגורר ונהג הנגרר והוא נוהג בשניים בו זמנית. בעת שבפעולת הנהג דבקה רשלנות הגורמת לתאונה – אזי הן על נהג הגורר והן על נהג הנגרר לשאת באחריות לתאונה באופן שווה, ועל מבטחי שני חלקי הכלי המשולב לשאת בפיצוי (תא (ת"א) 154390/02 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אמזלג דודו ואח'). בעת שבפעולת הנהג דבקה רשלנות הגורמת לתאונה – אזי הן על נהג הגורר והן על נהג הנגרר לשאת באחריות לתאונה באופן שווה, ועל מבטחי שני חלקי הכלי המשולב לשאת בפיצוי.

אלה הדוגלים בגישה הרואה בנגרר כחלק פסיבי חסר חיים טוענים, כי הכיסוי הביטוחי ניתן למעשה למקרים בהם הנגרר חונה או ניתק בזמן נסיעה. במתן פרשנות כזו, נוצרות החרגות יש מאיין בפוליסה. החרגות, שאם הייתה כוונה כלשהיא מצד המבטחת לכלול אותן, אזי יש חובה לעשות זאת במפורש, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, לדוגמא: נקבע בין השאר, כי: "התכלית האובייקטיבית של הפוליסה המורחבת היא התכלית שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגישם באמצעותה" (ע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח').

בפסק דין נוסף נקבע, כי: "מבטח המעוניין לסייג את חבותו על פי הפוליסה, חייב להביע את אצונו זה בפוליסה עצמה, ולא רק זו בלבד, אלא שהחוק קובע את הדרך בה על סייג זה למצוא את ביטויו בפוליסה" (ע"א 5757/97, אליהו ואח' נ' זיאד עלי חמאדה ו 8 אח').

כב' השופטת פנינה פליגלמן קבעה, כי הנגרר הוא בבחינת "כלי מת חסר חיים" בהיותו מחובר לגורר ואינו בבחינת רכב מנועי. "לא זאת אף זאת, השליטה המלאה בפעולותיו מסורה בידי הנהג הנוהג בגורר המוביל את הנגרר לכל מקום שימצא לנכון…". לפיכך, נדחתה התביעה כנגד מבטחת הנגרר (תא (ת"א) 48540/03 עמק חפר אגודה שיתופית של משקי עובדים להובלה בע"מ נ' עיסא עלי).

מקרה נוסף – נגרר, שהיה מחובר לרכב גורר, ואשר פגע, תוך כדי נסיעת הגורר, ברכב אחר. כב' השופט אטדגי יונה כתב בפסק דינו כדלהלן: "אין חולק כי "האשם" במקרה דנן מוטל על נהג הרכב, ועליו בלבד. הנגרר (כהגדרתו) נגרר על ידי הרכב, אשר היה נהוג כאמור, והוא הוטח לעבר הרכב הנפגע באמצעות ועל ידי הרכב, דהיינו על ידי נהג הרכב, הנתבע… פוליסת הביטוח מחייבת את המבטחת כלפי מבוטחה בלבד בהתחייבויות החוזיות האמורות בה" (תא (ת"א) 93291/00 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מכלוף בלוואה). בעניין זה, ההודעה לצד השלישי, המבטחת של הנגרר, נדחתה.

בעניין אחר, עלתה השאלה "האם הנזק נגרם על ידי הגורר, שהוביל את הנגרר, או על ידי הנגרר אשר חבט בפועל ברכב התובעת?" בענין זה רכב התובעת נפגע כתוצאה מעקיפה שביצע הרכב הגורר, אליו היה מחובר הנגרר. כב' השופטת נועה גרוסמן פסקה: "אני קובעת, כי האחריות לתאונה מוטלת על הגורר, וכפועל יוצא על מבטחת הגורר ועל נהגו. העובדה שפיזית נגרמה הפגיעה על ידי הנגרר, אינה מעלה ואינה מורידה. הנגרר הוא החלק הפסיבי בין שתי היחידות. בסיטואציה הספציפית נשוא התביעה, לא היתה לנגרר חיות משל עצמו. הנגרר הובל על ידי הגורר ונסע לאשר הסיעוהו. הנגרר פגע ברכב התובעת, שכן כוון באופן לא נכון על ידי הגורר ונהגו הנתבעה 1. כתוצאה מכך, אין להשית את האחריות לתאונה על הנגרר, אלא על הגורר כמי שכיוון אותו לביצוע החבלה… הנגרר פגע ברכב התובעת, אולם הוא כוון לכך על ידי הנהג הגורר. משום כך, יש לקבוע כי האחריות הבלעדית מוטלת על הנהג הגורר, הנתבע 1, ועל מבטחת הגורר, הנתבעת 2. אין להשית אחריות משפטית על מבטחת הנגרר. ביטוח הנגרר לא נעשה לצורך כך, אלא לצורך עוולות נפרדות שעשוי לבצע הנגרר כגון התדרדרות בדרך, ופגיעה בעוברי אורח או רכוש. במקרה כזה, תחול אחריותה של מבטחת הנגרר. אך, אחריותה של מבטחת הנגרר לא תחול מקום שהפגיעה בוצעה על ידי הנגרר באופן פסיבי בעת שהיה מחובר לגורר ונשלט על ידו" (תא (ת"א) 73712/99 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גדנסו אברהם).

מן הראוי להביא את דבריו של כב' השופט תיאודור אור (בביהמ"ש העליון): "הבדל מעשי קיים במקרה של שני מבטחים שונים, אחד של הרכב הגורר ואחד של הרכב הנגרר. אם יש נוהג אחד ברכב הגורר הוא ייחשב כנוהג גם בנגרר. התוצאה היא, כי אדם שנפגע מחוץ לכלי הרכב יכול לתבוע את הנוהג בשתי כשרויותיו, ודרכו את שני המבטחים." (בע"א 944922/91 אבו ג'בר נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, הפול).

הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובעות כי: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו כפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יציינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם." סעיף זה קוגנטי ומכאן, שאכן הצדדים רשאים להתנות עליו, סעיף זה משתלב בתכלית הכללית של החוק, שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח.

קיימים עוד פסקי דין רבים נוספים, אשר תומכים בגישות השונות ללא הכרעה ברורה. כמו במקרים רבים אחרים, הסיבה לקיומם של פסקי דין רבים, נובעת בעיקרה מהרצון של מבטחת הנגרר לנצל כל טענה משפטית אפשרית כדי להטיל את הפיצוי על מבטחי הגורר, בדיוק כמו המצב בו אותו מבטח, מבטח את הגורר, ומנסה להיפטר מתשלום הפיצוי בטענות הפוכות.

נראה שהבעיה העיקרית הינה, במרבית המקרים, התעלמות מעקרונות הביטוח ומההיגיון העומד מאחוריהם.

על פי החוק במדינת ישראל נגרר הוא כלי רכב לכל דבר. בפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א 1961 כולל המונח "רכב": "רכב הנע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב…", ובחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים המונח "רכב מנועי" או "רכב" מוגדר כ: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת השכירה לנוע בכח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי…". מדובר אם כן, בכלי רכב, המונע בכח מיכני, ואין זה משנה מבחינת החוק אם הכח המיכני הוא חלק מכלי הרכב או חיצוני לו.

גם הביטוח מתייחס לגורר ונגרר כשני כלי רכב עצמאיים ולכן גם דורש לבטח אותם, ואת הסיכון שנוצר עקב השימוש בהם, בפוליסות נפרדות. מעיון בפוליסה המבטחת את שני הכלים אנו מוצאים בדיוק את אותה ההתייחסות לכלי ולנהג שאמור לנהוג בו. הפוליסה נקראת בד"כ "פוליסה לביטוח רכב". כלי הרכב המבוטח הוא: "כלי רכב מנועי כפי שהוא מתואר בדף הרשימה…". במקרה של נגרר, הכלי שיצויין הרשימה הוא הנגרר. בפרק צד שלישי של הפוליסה, שהוא נשוא רוב ההתדיינויות שהוזכרו לעיל, מוגדר מקרה הביטוח כך: "חבות המבוטח כלפי צד שלישי…בגין נזק שיגרם לרכושו של צד שלישי…עקב שימוש בכלי הרכב…". כלי הרכב, משמעו הנגרר המבוטח בפוליסה. הפוליסה גם מתייחסת לנהג הנגרר. היא דורשת תקופה מינימאלית של אחזקת רישיון מתאים לנהיגה בכלי הרכב המבוטח וכן קיימת דרישה לעניין גיל מינימאלי של הנהג.

כלומר, הביטוח רואה בנגרר כלי רכב עצמאי לכל דבר. הוא אינו מהווה חלק של הגורר או כלי רכב משולב עם הגורר. הוא אינו פאסיבי או אקטיבי אלא הוא כלי רכב לכל דבר, ודינו זהה לדינו של הגורר בכל דבר ועניין. הוא מהווה סיכון בזמן נסיעה (כאשר הוא נגרר) והוא מהווה סיכון בחנייה בדיוק כמו כל כלי רכב אחר.

מכל מה שנאמר עד כה, ניתן לומר כי יש היגיון רב בדעותיהם של אלה הסבורים, כי נזק שנגרם לצד שלישי עקב פגיעה של הנגרר, אמור להיות מיוחס כולו לביטוח של הנגרר, ולא לביטוח הגורר, לא במלואו ולא באופן חלקי.

ומה אם העובדה שאין לנגרר נהג. והרי האחריות לנזק חלה על מי שנוהג ברכב ולא על הרכב עצמו שהוא חפץ חסר חיים בלבד. כאן נכנסת האבחנה בין האחריות בנזיקין לבין הכיסוי הביטוחי. מבחינת דיני הנזיקין, האחריות שבדין חלה על נהג הרכב. כאשר נהג הנגרר, או הנהג אליו מתייחסת הפוליסה, נוהג בנגרר ממושבו בתא הנהג של הגורר. למעשה יש לנו נהג, אשר בו זמנית נוהג בשני כלי הרכב המבוטחים, והוא אחראי בנזיקין לכל נזק שייגרם עקב נהיגתו הרשלנית, הן כנהג הרכב הגורר והן כנהג הרכב הנגרר. אולם, הכיסוי הביטוחי לנזק שנגרם יינתן בהתאם לתנאי הפוליסה בלבד. כלומר, נזק שנגרם על ידי פגיעה של הגורר יכוסה על פוליסת הביטוח של הגורר ונזק שנגרם על ידי פגיעה של הנגרר יכוסה על ידי פוליסת הביטוח של הנגרר.

אין כל סתירה בין שאלת האחריות לבין הכיסוי הביטוחי. מדובר בשני מישורים נפרדים לחלוטין וכך יש להתייחס אליהם. שאלת האחריות לנזק תידון ותוחלט בהתאם לפקודת הנזיקין, ומרגע שייקבע שהנהג אחראי לפי הדין, מקור השיפוי הביטוחי ייקבע בהתאם לתנאי הפוליסה, על פי הרכב שגרם לנזק, בעת היותו נהוג על ידי הנהג הרשלן.

זו הסיבה שקיימות פוליסות נפרדות לנגרר ולגורר. כך פועל ענף הביטוח מאז ומעולם וחשוב לדעת את העקרונות ואת המורשת של הביטוח באם באים לדון בשאלות של כיסוי ביטוחי.